מוסקבה
דבר
איתי בשפת החלומות
שבה אני רואה
את כל צורות לבי הנקטפות עם אור
ושזכרתי קיומה בארץ בה
פגשתי את עצמי אתמול,
חוזרת לתצלום ילדות שחור לבן,
בו לא ראיתי ברבורים שטים
ברחובות מוסקבה,
ילדה קטנה עם צל גדול
עומדת על כסא
חובשת כובע
סרטים קשורים בשערות
במקום צמה
ביד אחת אוחזת תיק קטן
ובשניה כדור,
כמעט מלאו שלוש ואין חיוך.
וגם עכשיו היופי האדום שבכיכר,
נשאר
ומסביבו צמח עולם
מוכר לי ממקום אחר
נושם אויר יבש
לרוחב רחובות כרוחב נשמה
היופי האדום שבכיכר
עדיין מרגש את הדמעות שלי
בתוך הבית השקוף בתל-אביב
של ים, דקלים, טיילת,
הפצע הישן עודו כואב.
תל-אביב: 15/5/1997