מָה שאימא לִמְּדָה אוֹתִי עַל אַהֲבָה
 
מָה שאימא לִמְּדָה אוֹתִי עַל אַהֲבָה הוּא
לַעֲמֹד ולחכות לָהּ בְּחַלּוֹן עַד שתחזור בַּחֹשֶׁךְ
לוֹמַר לְאַבָּא
"אֶל תִּשְׁתֶּה, אֶל תעשן"
אַתְּ הָאֹכֶל לְפֹה מְסָרֵב
הִיא הַכְּנִיסָה בְּכוֹחַ,
ממתיקה במוסיקה מִתַּקְלִיטִים קְטַנִּים
וְקוֹרֵאת סִפּוּרֵי אַגָּדָה מופלאים
לְרַפֵּא הגמגום
כְּדֵי לְהַצִּיג יַלְדָּה מֻשְׁלֶמֶת לשכנים
עוֹד לֹא יָדַעְתִּי
עַד כַּמָּה הָיְתָה פגומה
תְּחוּשַׁת מִפְלֶצֶת שֶׁל קטנת קוֹמָה
מַכָּה בחגורה, מאשימה, פוסלת
גַּם הַיּוֹם עֲדַיִן מִתְקַשֶּׁה
לִפְתֹּחַ אַתְּ סוֹגֵר החבל
בּוֹ קשרה אוֹתִי לְמִטַּת בַּרְזֶל
הַיּוֹם כְּבָר בַּת שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע
מְגַמְגֶּמֶת בְּעַצְמָהּ
עַל מעשיה.
 
תֵּל-אָבִיב: 22/11/02
 

שִׁעוּר קַבָּלָה
 
בַּשִּׁעוּר קַבָּלָה
רָאִיתִי בְּמִקְרֶה אַתְּ בְּ.
(שֶׁבֶּעָבָר הָיָה קָרוֹב כאח)
וְלֹא הפניתי לוֹ מַבָּט
עַל שפגע בכאבי
מִכָּל בָּאִי עוֹלָם.
עֲדַיִן מערער
מורשע בִּידֵי שְׁלוֹשָׁה שופטים
שפסקו לוֹ חָמֵשׁ,
עַל דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה
בִּשְׁתֵּי יַלְדוּת בָּנוֹת
שְׁבַע וְתֵשַׁע, שָׁנִים.
"מַרְבִּית הסיכויים"
אָמַר לִי פסיכולוג בכיר,
"שֶׁמִּישֶׁהוּ במשפחתו עֲשֵׂה בּוֹ
מַעֲשִׂים דּוֹמִים"
וּב. אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט
בפשע שהוטבע בנשמתו מִגִּיל יַלְדוּת.
אֶפְשָׁר גַּם אִמָּא לֹא בָּחֲרָה
צוּרַת מִפְלֶצֶת בַּת-שָׂטָן
קוֹשֶׁרֶת בשנתיים לְמִטַּת בַּרְזֶל
מַכָּה בחבלים וחגורה
בַּגִּיל שְׁמוֹנִים ושתים מַסְבִּירָה
"הָיָה קָשֶׁה" "וְלֹא הָיְתָה לִי סַבְלָנוּת"
"הָיוּ צָרוֹת לְאַבָּא"
"הָיִיתָ כְּבָר בַּת חָמֵשׁ כְּשֶׁזֶּה קָרָה לָרִאשׁוֹנָה"
הזעם כּוֹחַ רַע מֵנִיב רִגְשִׁי אָשָׁם, אֵינִי רוֹצֶה בּוֹ אִמָּא
פִּתְחִי אַתְּ לִבְּךָ הבוגד
הטיפש-מתחסד, מכחש ועוקד
(כְּבָר ראיתיו, אֵינִי רוֹצֶה שתאהבי אוֹתִי),
רַק קְחִי אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה.

ארגזים
 
מִבַּעַד לשובל שִׂמְחַת הַיֹּפִי והצחוק
כָּזוֹ אֲנִי,
מֵאָז יַלְדוּת,
סוחבת ארגזים
מִבְּלִי לפרוק
כִּמְעַט בַּת חֲמִשִּׁים
וּכְבָר אֵינֶנִּי
מַמְצִיאָה הוֹרִים
שֶׁלֹּא הָיוּ יורים למוות באמון,
אָחוֹת
שֶׁאֵין אָשָׁם כְּלַפֶּיהָ
עַל מַכּוֹת יַלְדוּת
הפצע הַיָּשָׁן ניצת
מבדל מִשְׁפָּט.
אֲפִלּוּ אִם חושל עוֹרִי
בַּחֲגוֹרוֹת, בנעליים, חבלים, וכבל מְכוֹנַת כְּבִיסָה
שואבת תושייה מעננים
מִגִּיל שָׁלוֹשׁ
נושפת רוּחַ מזיזת הָרִים
וכוח כְּדֵי לִסְלֹחַ
אֵין.
 
תֵּל-אָבִיב: 25/8/2000


רַגְלִים
 
בַּת שְׁמוֹנִים וְשָׁלוֹשׁ מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי עֲדַיִן
שֶׁאֵינָהּ יָפֶה.
לַמְרוֹת קוֹלָהּ, עיניה הגדולות, רַגְלִי יַלְדָּה.
שׁוֹמַעַת אַתְּ התסביכים הַיְּשָׁנִים שֶׁלָּהּ
ברחש נַחֲשֵׁי רֹאשָׁה: קטנת קוֹמָה וגמדה ומכוערת.
 
אוּלַי מִכָּךְ הסיקה: "אֵין לִי זְכוּת לְאַהֲבָה"
והתקשתה לָלֶדֶת מִישֶׁהִי שֶׁכֵּן תֹּאהַב גְּבָרִים שֶׁאֵינָם גְּבוֹהִים
ותקרא לָהּ "קרסביצה"
הַכִּתָּה אַתְּ ילדותי
בַּחֲגוֹרוֹת בחבלים וצינורות, פורקת זעמה המחשל.
 
אוֹמֶרֶת לִי עַכְשָׁו שֶׁכְּבָר לָמְדָה
שֶׁיֵּשׁ אֲשֶׁר מַעֲדִיפִים נָשִׁים מיניאטורה, מוֹסִיפָה גַּם
שֶׁיֵּשׁ לִי רַגְלִים יָפוֹת.
מבטי ברגליה אֲנִי מחזירה "שֶׁל מִי הָרַגְלַיִם, אִמָּא?"
(אוּלַי גַּם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל כַּמָּה שִׁלַּמְתִּי
בַּעֲבוּר הנעלים האיטלקיות שֶׁקָּנִיתִי בְּתֵל-אָבִיב)
וְהִיא בְּקוֹל הַנַּעֲרָה שֶׁלָּהּ, עוֹנֶה
"אֲנִי אוֹהֶבֶת אַתְּ הָרַגְלַיִם הָאֵלּוּ כשהן אֶצְלְךָ…"
 
תֵּל-אָבִיב: 24/7/02
 
 
לְאִמָּא שֶׁלִּי
 
הַי מוּשִׁי (אַתְּ כְּמוֹ אִמִּי)
הַקְשִׁיבִי למראות שמספרות יָפְיֵךְ,
הַי גַּם אַתְּ מַרְאֵה
גַּלֵּי לִי מָה אֲנִי רוֹאֶה
אִם לשחרזדה הָיוּ עינייך
הָיְתָה חוסכת אֶלֶף לַיְלָה וְאֶחָד
שֶׁל סִפּוּרִים
ציירי שׁוֹשַׁנָּה בְּלִי קוֹצִים
שתעזור לִי לְהָבִין
אֵיךְ יַהֲלוֹם רוֹצֶה לִהְיוֹת הַר
בתסכולו אַתְּ שֶׁאוֹהֵב פּוֹצֵעַ
כָּל החוכמה, החן, וְהַחֶמְלָה שֶׁבָּעוֹלָם
בְּתוֹךְ מַבָּט וְלֹא תִּרְאִי
קומת אָדָם כגובה מַעֲשָׂיו נמדדת
וְאֶת עֲדַיִן מחשבת קומתך קְטַנָּה,
הכירי בדחוי מוכה נכלם
פִּתְחִי חִבּוּק אֵלָיו
הוּא כָּל אֲשֶׁר יָצַרְתָּ.