הכדור שהרג את דוד
אבידן
באחד
הלילות
באותה מכונית ישנה
כשנסענו צפונה בעיר
הוא לפתע שאל
"איזה כדור את לוקחת שיש לך תמיד מצב רוח טוב?"
עניתי לו
"מוסיקה"
(שבי וראובן שתקו)
"כדור יכול לקחת כל אידיוט" המשכתי
והוא אמר שיש לי אומץ גדול לומר
דברים כאלה במכונית שלו
ותיקן,
"לא כל אידיוט, צריך למצוא
את הרופא שירשום את המרשם,
את הרוקח שיסכים למכור..."
"לא כל אידיוט", הוא אמר.
לפני זה הוא דיבר על רימה
ואחרי זה הוא מת
תל-אביב: 24/5/1999
חזרה לראש העמוד
ענן סגול
לאבידן
ענן סגול שנפרמו כיסיו
שאבדו מכנסיו
אל תתנפץ עכשיו
לרביבים
חכה כי טרם באה העונה.
חזרה לראש העמוד
חלל
לציפי
בל
ביום שבת האחרון
הפעמון נדם
השכן שלנו אלבי
בל
(שלושים ושש שנה
של ציפי)
נפל בקרב
לא עיראק לא
כווית, לבנון או פיגוע
רק ליבו המופלא
כה גדול, ורחום
וצוחק ורחב
שכשל ונפל על
מוקשים נסתרים
של חיים די
סבירים
שצרו עליו.
בלי רצון
בכאב שגבולו לא
נודע
נטש אהוביו
ועף.
24/3/03
חזרה לראש העמוד
ליואב אלון
ביום פריחת אביב
עמד האיש מול שארית חייו
הושיט לה שאלון
והיא ענתה לו בשורות ריקות
מול כסף, עבודה, אהבה, משפחה, חברים ובעיקר בית
(על אינטלקט, מראה צעיר וקסם
–
לא שאל)
"אבל ההבטחה"
הקשה האיש
"מה עם ההבטחה?"
גופת אחיו המת מוטלת על כתפיו
מיקלט המוסיקה סגור
"אכזבת אותי"
אמר האיש לשארית חייו
"תראי, אני אשליך אותך מהחלון"
והיא לא התרגשה
כי כבר הבטיח בעבר
כפי שהבטיח אהבה
לאלף בחורות
לפת את כף ידה
והם עלו.
ב- 12 במאי 2000
על גג מלון
מול ים בתל-אביב
חיבק אותה
וקפץ.
תל-אביב: 15/5/2000
כולם אהבו את רחל
המשפחה והשכנים, החברות
המכרים
וחברים לעבודה
קצת יותר משנתיים
קצב לה אלוהים
ללמוד תורת האהבה
בשפת היסורים
רחל היפה, שהיתה
ממרקת ביתה
יוצאת ממנו לבושה כנסיכה
נועלת את ליבה
באלף מנעולים
שלא כמוני
מפזרת בגדים
על הרצפה
ומשליכה גברים
מהחלון.
רחל נפרדה מהבגדים
בארונה המסודר
ואמרה
"לא הספקתי ללבוש"
ועוד היתה אומרת
"אין לי מזל"
ולא הועילו
השכנים, המשפחה, החברות
המכרים
וחברים לעבודה
ולא הועילו
הרופאים והאחיות
ולא עזרה האהבה.
חזרה לראש העמוד
לשמואל גולומב
רק השקט מטריף את הדעת כל-כך
בחלקת הפרחים השקטה שבצל העצים
בקרית שאול
והשמש חמה
והשמש שלמה
כי השמש מולכת בקיץ.
והעצים פורחים בכל מקום
עשרות אלפי גוונים ירוק ירוק ירוק
מה תעשה?
אתה שומע מטח
וחיילים ירוקים כמו צעצוע
הם ילדים אהובים של אבא ואימא.
ועד שאתה שומע את החזן אומר קדיש
השקט משגע את הדמעות
ובמצב כזה אתה אומר לעצמך שאם בכל זאת יש
איזה סימן לקיומו של אלוהים בשטח
הוא בטח משוגע...
תל-אביב: אוגוסט 1993
חזרה לראש העמוד
אשר אהבתי ונכחד
איך כל העצב בעולם
הולך ומתאסף
לסתיו אחד
שמעלה באוב
פרחי שלשום
תקוות געגועי
וכל אשר אהבתי ונכחד
פצעים שנרפאו מזמן
נותנים כאב
בעת כזו
אל תרחם
צוחקת מבחוץ
כדי לא לשרוט את מי שלא פוצע.
רק בל תטעה
אפילו בדמיון לראות אותי
נותנת את ראשי לפקודתך
במחיר ערגה, ליטוף מבט
החופש המוחלט
להתעורר לבד
לחוש געגועים
ולהביט על ים
הוא כל מה שנותר.
תל-אביב: 8/10/02
חזרה לראש העמוד
כיבוי מאורות
לדליה רביקוביץ
לאחר שכבה המאור
והעצב ניתך עד תחתית הדמעה
ממרחק שנות עמל
עוד מגיע האור ביפיו
לנחם כאבנו מעט.
שם נראה על השמש פרחים
(שהיתה מאכלת עצמה
כדרכן של שמשות)
ונתעצם כגל:
כוכבי האש,
קולטי ברקים מפויחים,
נורות חשמל,
עוטי קליפה ומסכה
לתוך שדרת עבי יאוש
לצפות בגשם מצויר
של רביבי ברכה.
.
תל-אביב: 22/8/05
חזרה לראש העמוד
|